MEIR SIDI

פגשתי את מאיר סידי לפני שנה, באחת הנסיבות שמזמן בימינו העולם הווירטואלי. אחרי שנודע לו שאני מדבר יידיש, ביקש להפגיש אותי עם בת דודתו בתואנה שגם היא מדברת בשפה זו, אבל לא הייתי מעוניין. רציתי להישאר עם הבחור המסקרן הזה. נפרדנו אחרי שלמדנו לדעת ששנינו בני מזל דגים, ונולדנו בהפרש של תשעה ימים ועשרים שנה. לו מלאו שלושים כעבור שנה, ואני הייתי בן חמישים כמה ימים לפניו.שישה חודשים חלפו. בשהות הבאה שלי בתל אביב, אפשר לנו העולם הווירטואלי לשוב ולהיפגש. באתי לשישה שבועות. מאיר התקשר אלי כל יום ושלח לי סמסים כדי לדרוש בשלומי. בטלפון חזרתי ואמרתי לו מה שאמר, כי כמעט אף פעם לא הבנתי אותו בפעם הראשונה. לא הבנתי מדוע כה קשה לי לתפוש את הערותיו עד שיום אחד הבנתי שאינני היחיד. אבל אהבתי את טיפולו המסור. והתראינו מדי יום ביומו.הוא הזמין אותי אליו. האם היתה זו דירתו של צייר שקבע בה את הסטודיו שלו, או סטודיו שהצייר הפך לאוהל?גיליתי את ציורי ואת הקולאז'ים שלו. הם הדהימו אותי בדמיונם לאקספרסיוניסטים הגרמנים – ארנסט לודוויג קירשנר, אמיל נולדה, קרל שמידט-רוטולף. הפרצופים שלו עוררו אי נוחות, זעזוע בכל הגוף; צבעיו העירו את עיוורון הצבעים שלי באדישותם לקשת.הפרדוקס של מאיר סידי עורר בי סקרנות עצומה. מצד אחד אלימות אצורה ביחס לעולם, ציניות קבועה, ומהצד האחר – יחס רך לזולת. דרך לאהוב את האחר תוך הגדת עצמו???? וכל זה, בתוך אותו רצון להפגיש אותי עם בת דודתו הדוברת יידיש.ז'יל רוזייהתרגום לעברית מצרפתית: בני מר